כניסה לנרשמים
שם:
סיסמא:
 
מכין תכנית לניהול הבטיחות :


השתלמות ענפית בחקלאות :


ממונה אנרגיה 200 שעות :


מדריך מוסמך לבטיחות :


קורס מנהל עבודה בבנין 106 :


השתלמות ממונה בטיחות בגז טבעי :




מי מנהל את הבטיחות?

בלא מעט מקומות עבודה, נתקלתי בממונים על הבטיחות, הממלאים תפקיד ניהולי בבטיחות, בעוד המנהלים האחרים, עסוקים בסוגיות התפעוליות החשובות, כלומר, דואגים לעסקים. ממונה הבטיחות, לעיתים היחיד, מוצב בכל פעם מחדש באזור עבודה אחר, על מנת לפקח ולשפר את הבטיחות, בדרך כלל לאחר קרות אירוע. כאשר קורה אירוע בסביבה אחרת, הוא מוצב מחדש, על מנת להשגיח מקרוב אחר המתרחש שם.
שאלותיי בנושא נענו בדרך די דומה. אם יש לך תקלת ייצור בעסק, כמנהל, היכן תשקיע את מאמציך? אם תמצא במקום התקלה ותפעל לתקנה, הרי שהנך מחריף את המצב העסקי של היחידה שלך. במקום לשקוע בבעיה, עליך למנות בעל מקצוע לתיקון התקלה ולרכז את מאמצי הניהול שלך, בחיזוק מה שעובד. לוודא תזרים של הכנסות ושמירה על רווחיות. אם בטיחות משמעה היעדר תקלות, אז תפקיד המנהלים הוא להתמקד במה שמייצר עסקים ותפקיד ממונה הבטיחות, לפתור תקלות בטיחות ולמנוע הישנותן.
להנחת עבודה זו, כמה בעיות פוטנציאליות, אשר הניעו ארגונים עם חשיבה מתקדמת לבטיחות לשנות באופן דרסטי את גישתם. אלה הסיבות הנפוצות יותר:
 
אבחנה מלאכותית בין פריון (פרודוקטיביות) לבטיחות. עובדים נוטים לקבל את סדרי העדיפויות מהממונה הישיר שלהם. כאשר הממונה הישיר בתדריך הבוקר, מדגיש את העבודה שיש לבצע ואף נותן תדריך בטיחות.  אולם במהלך היום, בהתנהגותו, מתעניין בתפוקות, בתוצאות ודוחף להשלמת הביצוע וכאשר מגיע מנהל אחר לשטח, המדגיש את הבטיחות לפני הכול, זה מתפרש כסתירה ואצל העובד נוצר בהכרח, קונפליקט תפיסתי וקונפליקט נאמנות. הבטיחות הופכת למתחרה מול העבודה. הבטיחות, אינה הדרך הנכונה לביצוע עבודה, אלא מהווה הפרעה לביצוע עבודה. במצב כזה, מה אתה היית בוחר?  כאשר תוספות שכר, תגמולים או קידום, מגיעים ממנהל העבודה ולא ממנהל הבטיחות, הדיכוטומיה הופכת לקרע, בו הבטיחות מפסידה.
 
מנהלי עבודה ומפקחים לוקים ב"פיזור אחריות לבטיחות". אם ממונה הבטיחות אחראי לבטיחות, למה לנו לדאוג בקשר לכך? הם חשים חופש להשקיע בהגברת המאמצים, בהפקת המוצר אל קווי המשלוח או במתן השרות ללקוח, פעולות היוצרות הכנסה כספית, כזכור. הם מאמנים את אנשיהם במיומנויות עבודה ומטפחים שיפור בביצועים, אך בכל הקשור לבטיחות, מגלים סבילות (פסיביות) וממתינים לאיש הבטיחות שידריך ויעקוב אחר הביצוע. זה כמובן, מחריף את הפער בחשיבה הדיכוטומית ופוטר את הייצור או ההפקה מאחד מתחומי המפתח של אחריותם כמנהלים, גם על פי החוק. (מה שהופך את הדרישה בחוק כ"גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה". הבכירים, יוצאים נקיים, בעוד אנשי התפעול צריכים להיכתש בין הפטיש לסדן). זאת, במקום לעסוק בגישת הפקה בטוחה, המאחדת בין הפקה לבטיחות. כשם שאיכות, הפכה לחלק מובן בהפקה, גם הבטיחות היא צד של אותו המטבע ואין להפרידה. ביצוע נכון, מבטיח איכות ובטיחות וטעות עבודה, עלולה להסתיים בפגיעה באדם או באיכות.
 
הסחת ממונה הבטיחות מתפקידי תמיכה חשובים. כאשר ממונה הבטיחות חייב להימצא על רצפת הייצור ולהיות מורגש בשטח, הוא מפתח מנטאליות של רועה 'עדר חתולים'. תר אחרי העובדים, נוטלי הסיכונים, כמו שוטר תנועה נואש, בעוד שכולם מאטים את מהירות נסיעתם, לקראתו. זאת, במקום להקדיש את מאמציו בחניכה והכשרה של המנהלים להיות מאמני בטיחות טובים יותר, בכדי לשפר את ביצועי העבודה הנכונה והיעילה של העובדים. כאשר הוא בתפקיד האוכף המשמעתי, אין לו זמן, לנתח מידע, על מה קורה בסביבות העבודה, כדי לפתח גישות פרואקטיביות. אם תפקידו הוא לאתר את 'עברייני הבטיחות', הוא גם אמון על הניירת הנלווית ועל מסעי הנדודים בין המנהלים השונים, עקב מעשי ה'עבריינות', מה שגוזל עוד זמן, בו אינו מפקח, אך גם אינו יעיל בשיפור הבטיחות. עומס כזה, מוביל ליצירת סדר עדיפויות, בו הדברים החשובים, מושמים בצד ומתרכזים בכיבוי שריפות.

הדגשת השליטה על פני תרבות. הרעיון על פיו עובדים צריכים להיות תחת השגחה ופיקוח, עומד בסתירה להתפתחותה של תרבות בטיחות. זה מצריך עבודת הכנה מורכבת יותר בכדי להשיג מצוינות בבטיחות אך המאמצים וההשקעות משתלמים, דרך ירידה ברמת הפיקוח והשגת תפקוד אחראי ויציב של פרטים וצוותים לאורך הזמן. ניהול ופיקוח על עובדים, (בניגוד לניהול עבודה וביצועים), אינו פרודוקטיבי ומדכא התפתחות של מעורבות, שיתוף פעולה וחתירה למצוינות. אם ממונה הבטיחות עוסק בשיטור ופיקוח, הוא אינו יכול מעשית ותפישתית, לעסוק בפיתוח ושיפור תרבות העבודה, לא רק בשל הזמן שנגזל, אלא משום שעצם העיסוק בכך, עומד בסתירה לערכים והנורמות אותם הוא מבקש להנחיל.
 
שינוי עץ המבנה לבדו, אינו הפתרון. יש להבנות את הגדרות התפקיד מחדש, תחומי אחריות והתוצאות המצופות הן ממנהל העבודה והן מממונה הבטיחות. ההגדרה מחדש, מצריכה אימון והכשרה נוספים, אולם משתלמת בהמשך, עם פתרון בעיית הדיכוטומיה שבין בטיחות להפקה, תוך שינוי משמעותי בהתפתחות תרבות של מצוינות.
 
הפקה, כתהליך דינאמי מטבעו, דורשת השגחה על בסיס יום יומי, בהיבטי הבטיחות ומאחר והאחראים והמנהלים הישירים, ממילא מפקחים על הנעשה, בהיבטים אחרים של העבודה, ההשפעה של תוספת האחריות הזו, אינה גדולה כל כך, כפי שאולי ניתן לצפות. למעשה, אנו רק מרחיבים את ההגדרה של ייצור, לייצור בטוח. זה הכל. בטיחות, היא רק הדרך, בה נעשית העבודה, בצורה נכונה. לא, עוד חוקים או עוד נהלים או פעולות נוספות, שצריך לעשות. התוצאה המצופה מהמנהל, משתנה, ממספר יחידות מוצר, בתום קו הייצור, למספר יחידות מוצר בטוח, בתום קו הייצור. מנהלים בייצור, מנהלים תקשורת בטיחות, באופן רציף ומנהיגים, באמצעות דוגמא אישית. הבטיחות היא עוד סעיף בייצור ולא עדיפות מתחרה. מנהלי הייצור מדריכים בטיחות, בייעוץ ותמיכה של ממונה הבטיחות. הדיכוטומיה מיטשטשת. בטיחות והפקה מתחילות לחיות בשלום יחד.
 
ממונה הבטיחות, הינו מומחה לענין מקצועי ויועץ למנהלי ההפקה והאחראים בשטח. הם מלמדים את אנשי הייצור, כיצד להיות מאמני בטיחות. השאיפה היא, שכל העובדים יעברו תהליך אימון, אשר יכשיר אותם גם בתחומי הפקה, (ה"מה") וגם בהיבטי הבטיחות, (ה"איך). כך יוצא, שכל מנהל לומד להיות מפתח כישורים טוב יותר, בכל התחומים.
לממונה הבטיחות, יש עתה זמן לנתח מידע בטיחותי, להשתתף בישיבות ותדרוכים, לנהל את מפגשי ועדת הבטיחות, לקבוע אסטרטגיה לחיזוק תרבות המצוינות בבטיחות, לפעול לזיהוי וניהול סיכונים פרואקטיבי, ולקבוע אזורי מיקוד לשיפור, בהם תהיה ההשפעה המיידית והחזקה ביותר, בעזרת מנהלי הקו הראשון, אשר יתאימו את מסרי ומאמצי האימון שלהם, ביום יום.
 
עובדים רואים את הבטיחות, כחלק בלתי נפרד מתפקידם וכמרכיב קריטי בהפקה. הם מתערבים, בכדי לסייע לחבריהם, כאשר הממונים אינם רואים. יש בהם, מחויבות חזקה לבטיחות והם מעורבים בעשייה מתוך מחשבה קדימה. הם מועצמים ולא מנוהלים. סדרי העדיפויות שלהם, נובעים מאותו מקור ואין כפל או סתירה בין דרישות.
המודל הזה, מהווה מתווה כללי, לכל תעשיה באשר היא. נעשה בו שימוש במגוון מתארים ארגוניים בהתאמה מלאה לסביבות העבודה ולנפשות הפועלות בהן. כל שדרוש, הוא שאיפה חזקה למצוינות בבטיחות והכרה, שלתת לממונה הבטיחות, לנהל את הבטיחות, אינה הדרך להשיג זאת.
 
הגישה ההתנהגותית אינה תרופת פלא כל יכולה. העבודה וההשקעה הנדרשות רבות. אך בצד אלה ניתן להשיג וליהנות מפירות ההשקעה, הניכרים לא רק בבטיחות אלא גם באיכות , יעילות ומכאן גם רווחיות. גישה זו מגלמת ערכי יזמות, חדשנות ומצוינות, עם כבוד לזולת ואחריות חברתית, לסביבה בריאה יותר.
     התקשרו אלינו ונשמח להביא אתכם להצלחה!
                  
                                                     שלכם בידידות,
                                                                                 י?ג??א?ל יחזקאלי

 
 
Create & Support:       

עמוד ראשי | צור קשר | מפת אתר
©כל הזכויות שמורות לבאר הדרכות
אין להעתיק ו/או להפיץ מחדש חלקים כלשהם מהאתר, אלא לאחר קבלת אישור מראש ובכתב מבאר הדרכות.