כניסה לנרשמים
שם:
סיסמא:
 
ניהול בטיחות באירועים המוניים 20/11/2017 :
מקומות אחרונים

עד מומחה לבית משפט :


ממונה בטיחות :


מכין תכנית לניהול הבטיחות :


השתלמות ענפית בחקלאות :


ממונה אנרגיה 200 שעות :


מדריך מוסמך לבטיחות :


קורס מנהל עבודה בבנין 106 :




"לי זה לא יקרה"

בביקוריי במפעלים, אני פוגש ממונים על הבטיחות, המוצאים עצמם מתוסכלים מהקושי להניע אנשים לשמור על בטיחותם. למרות שכולם מודרכים, מקבלים תדריכים יומיים, יש אמצעי מיגון זמינים, יש גם פיקוח ואכיפה הדוקים ובכל זאת, באורח פרדוכסאלי לכאורה, בטיחות העובד, בעיני עצמו, נתפסת כמשנית. מן הצד השני, אני פוגש לא מעט ממונים, המתארים בבטחון ובאריכות עד כמה הם טובים במה שהם עושים. ראו הכול, היו שם, עברו את זה. אצלם מערכת הבטיחות עובדת ללא דופי. מהעדויות בשטח גם ניכר, כי מגיע מסר כפול מצד המנהלים, ממנו משתמע  שבטיחות העובד חשובה ביותר, עד שזה מגיע להפקה. כאשר ה "לי זה לא יקרה" הופך לאמונה או לגישה הדומיננטית בתרבות הבטיחות, צפה לריבוי תקריות ותאונות. נוסף על כך, צפה שהמעורבים בכך, יהיו מופתעים וגם חסרי יכולת לזהות ולהבחין בנקודות השליטה והמניעה הקשורות באותו הסיכון.
לו היו לנו עובדים גיבורי-על, המסוגלים לעשות מעל ומעבר, ללא סיכון ממשי, המצליחים לצאת עם היד על העליונה ולהשיג יותר ויותר עבור המפעל שלנו, בודאי היינו שבעי רצון. הדימוי הזה, לא כל כך רחוק מן המציאות. כולנו דוחפים לתרבות ולאווירה, בה אין אתגר שלא נעמוד בו, דבר לא יעצור את ההתקדמות שלנו, ושתפקידנו הוא, לעשות בכל יום, את מה שנחשב קודם לכן, לבלתי אפשרי. על מנת לעמוד בציפיות וברוח ערכי מצוינות אלה, אנו מפעילים מנגנוני הגנה, לרוב לא מודעים, שמטרתם, להפחית את תחושת הפגיעות והחולשה שלנו.
אנו קמים בכל בוקר, עוטים על עצמנו שריון של מנגנוני הגנה, אשר יסייע לנו להפטר מהחרדה או מאי הנוחות, העולות מחולשה, פגיעות, ספקות או ביקורת עצמיים, עד חוסר אמון בעצמי שלנו.("לי זה לא יקרה", כמנגנון הגנה מהפחד).
האמונה בחוסן שלנו, מסייעת לנו להעז ולהשיג יותר והיא נחשבת לתכונה מוערכת בתרבות שלנו, במיוחד, בחיי הקריירה והעבודה. אך בכל הקשור לתחום ההפקה התהליכית והתפעול, אמונה שכזו, היא בעוכרינו.
לפני שנים, סיפרה לי שכנה, שבנה בן החמש, רכב על אופניו הקטנים, עד ליישוב סמוך, הנמצא כחמישה קילומטרים מביתה, שם נמצא והוחזר הביתה, על יד אחד התושבים. כשתהיתי, מנין לילד האומץ, להתרחק מהבית, לחצות כביש מהיר ולהגיע כל כך רחוק, סיפרה לי, כי מאז שנולד, אביו מעודד אותו שלא לפחד ומעמיד אותו באתגרים שונים. הילד איבד את תחושת הפגיעות שלו. מבחינתו, הוא יכול הכול. ("לי זה לא יקרה", כאמונה עיוורת בעצמי)
מצד אחד, לעודד את העובדים להעיז, מגביר את תחושת החוסן וכתוצאה מכך, גם את הנכונות להסתכן, מה שמעלה את הסיכוי לתקריות ואף לתאונות ואולם מן הצד השני, להפחיד את העובדים בדרכים שונות, בדבר הסיכונים להם הם חשופים, תורם להכחשת הסיכון, להתעלמות מאמצעי הבקרה והמיגון וגם מעלה את הסיכון לתקריות ותאונות עבודה. 
כמנהלים ומנהיגים בתפעול ובבטיחות, עלינו לנווט בבטחה, בין עודף הביטחון ולחוסר הביטחון להשרות על העובדים, תחושת שליטה מחד ומודעות מפוכחת לסיכונים ולסכנות מאידך. עלינו להפעיל אסטרטגיה שקולה וסדורה על מנת להעריך בצורה שקולה את הסיכונים, כדי לשמור על הנתיב הנכון והמאוזן.
 
על מנת לעשות זאת, ענה בכנות, על השאלות הבאות:
1. מהי ההגדרה הרווחת, בקרב האנשים אצלך, לבטיחות. האם היא "לא להיפגע" או "לא בסיכון"?
2. אילו הסדרים מובנים אצלך, המערבים את העובדים, באיתור וזיהוי חשיפות לסיכונים אישיים או תהליכיים?
3. אילו שיחות מנהלים מתקיימות עם העובדים בהן דנים ומעודדים הדגשה של חשיפה לסיכונים?
4. איך מודדים בסביבות העבודה, חשיפה לסיכונים (מגבוה לנמוך) מלבד תוצאות?
5. מהי התשובה השכיחה ביותר שתקבל מעובדים לשאלה: ממה לדעתך ניתן להיפצע כאן, בסבירות הגבוהה ביותר?
6. האם יש טיפול לתשובה מהשאלה הקודמת והאם התשובה קשורה לעיסוק של העובדים?
7. עד כמה אפקטיבי אצלכם הדיווח על כמעט תאונה? (והתקשורת החוזרת).
8. באיזו יעילות מועברים סיפורי/תחקירי אירועים שקרו, בשיחות עובדים, המשולבות בתדרוכי תהליך: לפני עבודה, הערכת סיכונים, ביקורות בטיחות/איכות, תסקירי בטיחות טרם התנעת תהליך, תרגולי תגובה לאירועים וכו'.
9. עד כמה הדרכות העובדים מתרכזות בכלים לזיהוי והערכת סיכונים, ובאחריות הפרט להזהיר ולהודיע לעמיתים ולממונים?
10. באיזו תדירות עובדים דנים ומאמנים זה את זה (אימון עמיתים) במיומנויות בטיחות?
 
הסיכונים נמצאים בכל מקום, אליו אנו הולכים. ישנה אמרה: "רק הפרנואידים שורדים". באמצעות הקנייה, של מיומנויות עבודה נכונה ובטוחה, תרגול מצבים שונים ואימון בהתמודדות אפקטיבית עימם, תוך קיום מערך קבוע של משוב נכון, אנו כמנהיגים ומנהלים, מגבירים בטחון מפוכח, בו אין הכחשה מתוך פחד או לחילופין, תחושת שאננות של כל יכול. בידינו, להחדיר תחושת בטחון עצמי לעובדים, בבטיחות. נכון הוא, כי עלינו להכיר במגבלות הידוע לנו בדבר סיכונים, זיהוים ומניעתם. עלינו להתפתח בכך, כל הזמן. אם נחשוב שאנו כבר מיפינו את כל הסיכונים ואנו יודעים הכול, נהיה מופתעים מהתאונה הבאה. רק כאשר אנו מכירים בפגיעות שלנו, אנו יכולים להמשיך לחפש ידע, כלים ודרכים נוספות, בכדי להיות טובים יותר. כלומר, להשתפר.
הגישה ההתנהגותית אינה תרופת פלא כל יכולה. העבודה וההשקעה הנדרשות רבות. אך בצד אלה ניתן להשיג וליהנות מפירות ההשקעה, הניכרים לא רק בבטיחות אלא גם באיכות, יעילות ומכאן גם רווחיות. גישה זו מגלמת ערכי יזמות, חדשנות ומצוינות, עם כבוד לזולת ואחריות חברתית, לסביבה בריאה יותר.
התקשרו אלינו ונשמח להביא אתכם להצלחה!
שלכם בידידות,
                                                                        י?ג??א?ל יחזקאלי
 
 
 

 
 
Create & Support:       

עמוד ראשי | צור קשר | מפת אתר
©כל הזכויות שמורות לבאר הדרכות
אין להעתיק ו/או להפיץ מחדש חלקים כלשהם מהאתר, אלא לאחר קבלת אישור מראש ובכתב מבאר הדרכות.